פסק-דין בתיק ע"א 11398/07

1.       זהו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' אביב) מיום 9/7/07 בת"א 1444/04, שלפיו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום שכר טרחה; ועל החלטת בית-משפט השלום מיום 26/12/06, שלפיה פסק-הדין יינתן על יסוד החומר הקיים בתיק.

רקע עובדתי ודיוני

2.       המשיבה, עורכת דין במקצועה, ייצגה את המערערת בהליכים משפטיים שעניינם בדרישת שלטונות מס רכוש מהמערערת לתשלום חוב מס רכוש. קודם לכן יוצגה המערערת מול שלטונות המס על-ידי בעלה.

3.       במסגרת ההליכים המשפטיים ייצגה המשיבה את המערערת בערר שהגישה לועדת הערר לפי חוק מס רכוש, והתקשרותן הוסדרה בהסכם שכר טרחה (להלן " ההסכם הראשון"). משנדחה הערר ייצגה המשיבה את המערערת בערעור על החלטת ועדת הערר, שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים. התקשרותן של המערערת ושל המשיבה הוסדרה במסמך שכותרתו "סיכום" מיום 18/3/97, שעליו חתומות השתיים, ונקבע בו כדלקמן:

1. שכ"ט עבור טפול ויצוג לפני ועדת ערר 5,000$ + מע"מ

2. שכ"ט עבור יצוג בבימ"ש מחוזי 3,500 $ + מע"מ

3. שכ"ט עבור יצוג בעליון 3,000$ + מע"מ

במקרה של זכיה בפס"ד שאין עליו ערעור - 30,000$ + מע"מ.

(להלן: " הסיכום")

4.       בפסק דין שהוציא מלפניו קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המערערת על החלטת ועדת הערר. הצדדים לא ערערו על פסק-הדין. או אז דרשה המשיבה מהמערערת לשלם לה את שכר טרחתה בסך 30,000$ בתוספת מע"מ. המערערת שילמה למשיבה סך של 2,430$ בתוספת מע"מ ומיאנה לשלם את יתרת הסכום. בנסיבות אלה הגישה המשיבה לבית משפט קמא את תביעתה לתשלום שכר הטרחה.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.       בפסק דין מפורט קיבל בית משפט קמא את תביעתה של המשיבה. ואלה היו עיקר ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הראשונה:

א.       הכחשתו של הסיכום על ידי המערערת אינה אלא הכחשה סתמית, שאינה עולה בקנה אחד עם יתר טענותיה של המערערת.

ב.       בסופו של יום הודתה המערערת בקיומו של הסיכום ולא הכחישה את תכנו. בנסיבות אלה אין המשיבה נזקקת למסמך עצמו כדי להוכיח את תביעתה ולפיכך, בטענה כי המסמך אינו קביל כראיה משום שלא בויל כמצוותו של חוק מס בולים, אין כדי לסייע למערערת.

ג.       הסיכום כולל את כל הפרטים המהותיים הרלבנטיים ולפיכך, יש לדחות את טענת המערערת כי לא השתכלל לכדי חוזה מחייב.

ד.       מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי לא הייתה כוונה לפסוק הוצאות לזכות המערערת. לפיכך, העובדה שהמשיבה לא פרטה לפני בית המשפט את גובה שכר טרחתה על פי הסיכום אינה מעלה ואינה מורידה כלל. המשיבה אף לא התרשלה כאשר נמנעה מלהגיש בקשת רשות ערעור בנושא שכר הטרחה, וזאת הן מהטעם שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בנושא זה, והן מהטעם שיסוד הימנעות בית המשפט לפסוק למערערת הוצאות הנו, ככל הנראה, בכך שהיה זה "סיבוב שני" בבית המשפט המחוזי.

הטענות בערעור

6.       המערערת משיגה תחילה על החלטת בית-משפט קמא בדבר ההסדר הדיוני, שלפיו "ההכרעה בתיק זה תינתן בדרך של סיכומים, כאשר פסק-הדין יינתן על פי כל החומר בתיק ובכלל זה, הבקשות השונות" (החלטת בית-משפט קמא מיום 26/12/06). המערערת מלינה על כך שבית משפט קמא הציע את ההסדר הדיוני מיוזמתו, ועל כך שההסדר גרם לפגיעה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות.

7.       לגופו של פסק הדין חזרה המערערת על טענות ההגנה שהועלו בבית משפט קמא. נטען, כי הסיכום לא מהווה הסכם מחייב אלא אך הצהרת כוונות; כי ההסכם הראשון נותר בתוקף והעילה מכוחו התיישנה; כי לא ניתן היה לקבל את מסמך הסיכום כראיה; וכי עובר לחתימת הסיכום נהגה המשיבה בחוסר תום לב.